פסק-דין בתיק ת"ק 49633-01-12

בתאריך 8.11.10, ביוקנעם, התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובע, הנהוג על ידי אמו - מרים אליהו (להלן: "הנהגת") ובין רכב הנתבע, הנהוג על ידו.

לגירסת הנהגת, התרחשה התאונה כאשר נסעה לאחור, כדי להיכנס למקום חניה שבצד ימין הדרך, בין רכבים חונים.

כאשר היתה כבר עם חלק הארי של רכבה בתוך מקום החניה ורק החלק הקדמי של רכבה בלט עדיין לכיוון נתיב הנסיעה - הגיע מאחור רכב הנתבע ופגע ברכבה שלה, בפינה קדמית שמאלית שלו.

בכתב ההגנה, הכחיש הנתבע את אחריותו לתאונה.

לטענתו, הגיע לצומת שבו ביקש לפנות שמאלה והבחין ברכב התובע, העומד בחניה כפולה, לצד רכבים החונים מימין.

משנוכח לדעת כי רכב התובע נמצא בעצירה, החל לחלוף על פניו ולפתע החלה הנהגת של אותו רכב עומד לנסוע לאחור ופגעה ברכב הנתבע בחלקו הימני קדמי.

הנני קובעת כי הוכחה נהיגתם הרשלנית וחסרת הזהירות של הנהגים וכי הינם אחראים במידה שווה לקרות התאונה ולתוצאותיה.

הנני מקבלת כמהימנה עליי את גירסת הנהגת על אופן התרחש התאונה ועל כך שכבר הספיקה להיכנס עם החלק האחורי של רכבה למקום החניה, כאשר החלק הקדמי של רכבה בלט החוצה.

עם זאת, הנני לקבוע שהנהגת נהגה את רכבה ברשלנות ובחוסר זהירות, כאשר לא בדקה כלל, או לא בדקה כדבעי, את מצב כלי הרכב המתקרבים לעברה ונסעה לאחור, כאשר אינה רואה כלל את רכב הנתבע המתקרב לעברה.

כל זאת, כשהינה מבקשת להיכנס לחניה במקום שהינו קרוב ביותר לצומת, אם כי לא הוכח שנסיעתה לאחור בוצעה בתוך תחומי הצומת.

בנסיבות שכאלה, של ביצוע נסיעה לאחור בקירבת צומת, היתה מוטלת על הנהגת חובה מכופלת לבדוק כל עת נסיעתה לאחור את מצב כלי הרכב המגיעים לקראתה.

כאמור, הנהגת לא עשתה כן ולא ראתה את רכב הנתבע כלל וכלל עד לקרות התאונה.

לקביעתי, נהיגתו הרשלנית וחסרת הזהירות של הנתבע, מתבטאת בכך שלא שם ליבו כדבעי לדרך ולמצב הרכבים בה, אף הוא לא הבחין כלל בכך שהנהגת אינה נמצאת בעצירה בחניה כפולה, אלא מבקשת לנסוע לאחור כדי להיכנס למקום חניה.

הנתבע לא איפשר זאת, המשיך בנסיעתו ופגע בה.

זאת ועוד, גם אם הייתי קובעת כי קודם לתאונה היתה הנהגת בעצירה, בחניה כפולה, כגירסת הנתבע, לא היה בכך כדי לשנות מקביעתי בדבר רשלנותו של הנתבע.

כל זאת, כאשר היה עליו לעקוף את רכבה כשהינו מותיר מרווח גדול יותר בין הדופן של רכבה שלה לדופן של רכבו שלו, תוך צפיה שלו לאפשרות כי הרכב העוצר כך, יחל בנסיעה, קדימה או לאחור.

בנסיבות אלה כולן, הנני קובעת את אחריותו של הנתבע לקרות התאונה בשיעור של 50%.

הוכח כי בגין התאונה נגרמו לרכב התובע נזקים בסך של 11,674.59 ש"ח, וירידת ערך בסך של     628.73 ש"ח, כנקבע עלידי השמאי.

כן נשא התובע בתשלום שכ"ט השמאי בסך של 928 ש"ח.